ויטנאם קמבודיה 2024

 אסכם כשזה עדיין טרי.  פעם ראשונה שאני נוסע בטיול מאורגן (להוציא את המסע לפולין לפני שנתיים, גם בחסות טבע). בדרך כלל זה לא בשבילי. אני אוהב לתכנן את המסלול, המלונות, מה כן ומה לא בהתאם למה שאני אוהב. אבל הפעם החלטתי ללכת על זה. וייטנאם וקמבודיה לא הי בראש סדר המדינות לביקור אבל שילוב של מחיר ותזמון והחברים שידעתי שיהיו איתי שכנעו אותי לצאת. יש משהו משחרר ומרגיע בזה שזה מאורגן. לא צריך לדאוג לכלום כמעט חוץ מלקום בבוקר בשעה הייעודה ולא לשכוח להביא דרכון. המסלול, האטרקציות, רוב הארוחות, המלונות. הכל מוחלט עבורך. נוח משהו. אז סך הכל למרות מה שהוקרן מהפוסטים נהניתי מהטיול. עשינו וחווינו המון. נגענו בנקודות רבות. אכלתי מלא סוגים שונים של אוכל ומשקאות. נחשפנו לתרבות המקומית. חוויתי גם את קמבודיה ששונה במקצת מויטנאם. חבורת טבע שהיתה איתנו היתה טובה מאוד. אנשים כלבבי. מערכת סינון המועמדים של טבע עובדת היטב.. אז חלפו להם 11-12 ימים ביעף. היום הראשון נראה כמו לפני חודשים רבים. הימים מתערבבים. החוויות עוד לא מתעכלות. שמח שתיעדתי הכל שאוכל לחזור ולהתרפק. תודה לקובי, מאי, רונית, עירית, חסיד...

 הבוקר בניחותא יחסית. דחסתי את המעט שרכשתי למזוודה. ארוחת בוקר קלילה מאוד ועולים לאוטובוס. אספנו טיפ מכובד לנהג וטיפ מכובד מאוד לטלי המדריכה. ממש מגיע לה. עשתה מעל ומעבר עבורנו. דאגה ובדקה ורצה ווידאה ולא השאירה אף אבן הפוכה. בעלת ידע רב וממש מרגישים שהיא באיקיגאי שלה (חפשו). האוטובוס לוקח אותנו למתחם המגורים של הו צ׳י מין שהיה המנהיג הדגול של ויטנאם. אני ואסתי ונוגה ואתי החלטנו לוותר אז ישבנו בבית קפה קרוב. שוב שתיתי קפה מלח טעים אבל הפעם יקר. 76,000 דונג. אני אוהב את החלקים בטיול שבהם מדברים ומכירים את החברים. חזרו מהביקור עם רשמים פושרים ומכאן ממשיכים למקדש הספרות. גם פה החלטנו שלא נכנסים והפעם חבורה יותר גדולה פרשה. אנחנו הלכנו ברחובות לכיוון סטארבאקס אבל בסוף החלטנו לחזור חזרה לנקודת המפגש. העיר עדיין שוקקת וסואנת ואיכשהו אני אוהב את זה. קניתי לי chat thai שזה תה תאילנדי חביב בטעם מנטה וליים. טעים מאוד. החברים חזרו מהסיור ועכשיו נוסעים לארוחת צהריים מוקדמת אחרונה בטיול הזה. עוד נקודה מענינת: חישוב הארנונה בויטנאם הוא לפי רוחב החזית של הבית ולכן תראו בתים צרים. חוץ מזה הם כמעט ...

 בלה בלה בלה. בדרך להאלונג ביי באוטובוס. שלוש וחצי שעות נסיעה. עוצרים בתחנה הראשונה. חנות שבה מייצרים מול עינינו תמונות שהעובדות כאן תופרות אחת אחת. עבודת נמלים אמיתית. נראה כמו sweat shop אמיתי אבל עם מזגן ותאורה. יש פה גם מפעלון לייצור תכשיטים. גם כאן הכל יפה ומסודר. עולה התהייה איך הם כל כך מיומנים בעבודת יד מדויקת שכזו ובטח מקבלים משכורות רעב. ובסוף בדרך לאוטובוס עוד אולם תצוגה עם בגדים מסיבי במבוק ועוד מזכרות ולקר ומה לא. הכל יקר יחסית. ולראשונה טעמתי קפה מלח. שזה קפה שמכניסים לתוכו מלח. ממש מעט. היה קר וטעים ממש. השירותים נקיים שזה נדיר בעצירות האלו. בנסיעה הארוכה האינטרנט הוא 3G והוא מאוד מאוד איטי. הפוסט בפייסבוק על אתמול עדיין לא עלה בגלל זה. עצרנו במפעל/חנות פנינים. ראינו את תהליך ייצור הפנינים. מסתבר שיש שלושה סוגים. מסתבר שיש התערבות אנושית בייצור הפנינים. מזריקים לצדפות קיימות חומר שעושים מאם הפנינה ולזה מכניסים עוד חתיכות מצדפות חיות אחרות ועוד חומר אנטיבקטריאלי. ואז עושים השתלה של כל אלו לתוך צדפה קיימת. גם אחרי זה לוקח בין שנתיים לחמש שנים לייצר פנינה אחת. מטורף. אח...

 גם היום השכמה מאוחרת. שילמתי את הקנס על אובדן המפתח. שכחתי את הנייד בחדר אז מייד הביאו לי אותו עוד כשהייתי בקבלה. שירותיים מאוד. עולים לאוטובוס ויוצאים למסע. בדרך עוצרים בתחנה כזו כמו תמיד אבל הפעם הפתעה. חנות שוקולד מפונפנת שמאפשרת לנו להשתמש בשירותים בחינם. וואו. ואז מתקפה של דיילות במדים ססגוניים נותנות לנו לטעום מכל סוגי השוקולד. קיצר, יקר ולא בשבילי. לפני שעלינו לאוטובוס קלטנו את הנהג שלנו לוקח שכטה מהבאנג שלו. כן כן. יש כאן בעיית סמים קשה מאוד בעיקר בצפון וזה לא נדיר לראות את המקומיים משתמשים בבאנגים שלפעמים כמו במקרה של הנהג שלנו עשויים פשוט מצינור פלסטיק.  אז בעצירה הבאה ביקשתי לנסות. מרגיש כמו סיגריה ואין ממש השפעה חוץ משיעולים שהרי אני לא מיומן בעישון. כל עצירה כזו יש שירותים. 3,000 דונג לכניסה. בערך חצי שקל. בכל עצירה דוכנים שונים של פריכיות אורז בכל מיני צורות ועוד מיני מאכלים מקומיים. טעמתי גם פרי בשם קסאבה. מזכיר קצת תפוחי אדמה. מיצינו כבר. לקחתי קפה עם החלב הממותק שלהם. קצת להתעורר. ממשיכים. אחרי עוד מלא נסיעה הגענו סוף סוף למלון. חלוקת חדרים ולחדר. אני בקומה ש...

  היום מסתובבים בכפרים שמסביב לסאפה. יצאנו בשני מיניוואנים . הגענו לכפר לאו צ׳אי וטא וואן. כל הזמן מותקפים על ידי מקומיות שמנסות למכור לנו מזכרות. לא רק מותקפים. הן בעצם ליוו אותנו כל השלוש שעות שהסתובבנו פה. אחת מהן בת 19 עם שלושה ילדים, יפיפיה הסתובבה כל הזמן הזה עם התינוקת שלה בת שנה על הגב. התינוקת לא קיטרה ולא בכתה. הסתובבנו בכפרים עם המון חנויות של פרודוקטים מקומיים בעיקר מוצרי בד צבעוניים. ירדנו קצת לטבע, חצינו נהר, קצת אדרנלין. ממש קצת.. חזרנו למיניבוסים ונוסעים לאכול. שוב מסעדה מקומית שוב תפריט סגור. בגל המסעדות השתייה לא כלולה במחיר ואני נוהג לבחור משקה אחר כל פעם. היום משקה בשם boo boo שזה סך הכל תערובת של תפוזים, קוקוס, אננס ועוד משהו. שיהיה מענין בפה. האוכל טעים וקצת שונה מהדרום. קצת יותר מטוגן ויותר פיקנטי. האננס פה טעים בטירוף. משם למיניבוסים לכפר שנקרא Cat Cat. ובכן זה לא באמת כפר אלא רצף של דוכני מכירה של מזכרות שבמקרה מסודרים בירידה במדרגות. מדובר על כארבע מאות מדרגות שבסופן גם מגיעים לאיזה מפל נחמד. די מיציתי את המסחור הזה של כל הנקודות שאנחנו מגיעים אליהן. ב״כפר...

 הבוקר התפנקנו. השכמה רק בשש וארבעים. ארוחת בוקר מאוד מאוד מגוונת. אני כבר מסתפק בלחם וגבינה וקפה. כבד לי מטוגן על הבוקר.  עולים לאוטובוס ונוסעים למרכז העיר האנוי. המלון שבו ישנו סך הכל בסדר. אנחנו לא במרכז העיר ומסביב נראה קצת כמו דרום תל אביב. האנוי צפופה ורועשת ומבולגנת עם זיהום אוויר גבוה. שוקקת. עשינו סיור בריקשות. שניים לריקשה. דולר לאדם. סיבוב של חמישים דקות ברחבי העיר, ליד האגם, דרך השוק וכו׳. הכל סובב סביב אוכל. משש בבוקר הם יושבים על כסאות נמוכים ואוכלים. חלק אפילו בחליפות ומשם למשרדים. חביב אבל אחרי עשרים דקות הרגשתי כמו תינוק בעריסה. סיימנו ועולים לאוטובוס לנסיעה של שש שעות עד סאפה. בדרך עצרנו בתחנה בה שוב יש פירות, אוכל, קפה ועוד מטעמים מקומיים. חלק מהחברים ויתרו על האוכל המקומי אחרי שאתמול בהאנוי הם ישבו במסעדה מקומית וכשהגיע האוכל קמו והלכו מרוב שהאוכל נראה זוועה.  אחרי עוד כמה עצירות וקצת שינה בדרך הגענו לסאפה. השעה 16:10. הגעתי לחדר ומייד יצאתי לעיר. העיר ציורית ושוקקת חיים. לא סייגון או האנוי אבל יש וויב טוב ואנרגיות גבוהות. הסתובבתי קצת ואז ישבתי בבית ק...

 הבוקר נסענו לאנגקור וואט שזה חצי שעה מסיאם ריפ. שורת מקדשים מהמאה השתיים עשרה. בנויים בסגנון שמזכיר את האצטקים של דרום אמריקה. קומפלקס של מבנים מרשימים עם מרחבי ירוק מסביב ותעלה באורך 1,500 מטר וברוחב 1,300 מטר מסביב להגנה. קופים מסתובבים סביב והמון זוגות באים לעשות בוק חתונה כאן. תיקון: הם באים להצטלם כאן לציין כל מיני מאורעות כמו קבלה או סיום אוניברסיטה או סתם תמונות משפחתיות בלבוש המסורתי. המקום מרשים וגדול. עשיתי סיבוב מקיף ויצאתי לקפיטריה לשתות קפוצ׳ינו. למרות החום הגדול. לקח עוד שעה פלוס עד שכל הקבוצה סיימה ועוד שתייה וקפה וכו׳. עלינו על שני מיניבוסים לנסוע לאנגקור טום. אנגקור טום נבנה על ידי מלך אחר כמאה שנה אחרי אנגקור ואט. כאן יש אלמנטים של פסלים עם ארבעה ראשים. מחייכים. כי בודהיסטים. בארמון במעברים בין החדרים יש מדרגה. למה? כי הם האמינו שלשדים אין בירכיים אז שמו להם מכשול שהרי הם לא יכולים לקפל את הבירכיים. חזרה למיניבוס לנקודה הבאה. בכל מקום בדרך כולל בכניסה לשירותים נשים וילדות מנסות למכור שתייה ומזכרות. One dollar for me to go to school. דולר אחד זה 4,000 ריאל קמבודי....

 שינה לא רעה וארוחת בוקר טובה. שבע וחצי על האוטובוס ונוסעים לארמון המלך, זה שהיה סגור אתמול. בארמון עצמו מבנים שונים עם עיצוב ייחודי לקמבודיה. נחמד. שעה וקצת ויוצאים לדרך. מרגיש צורך להתנצל בפני הקוראים על זה שאני לא מביע התלהבות יתרה. אז אני אדם שאוהב לחוות דברים על גופי. פחות מתלהב מנופים ומראות. אם יש משהו מיוחד, חדש, ייחודי, חדשני, אותנטי שלא היכרתי קודם תשמעו ותראו התלהבות.  עכשיו שזה מובהר ממשיכים באוטובוס לכיוון סיאם ריפ. שבע שעות... פאפאיה סמודי לדרך. אחרי שעתיים נסיעה עצירה ב 7/11. שזה תמיד נחמד. בוחנים את החטיפים והמשקאות שלהם. מגיעים לכפר העכבישים שזה עוד מתחם עם מלא דוכנים של מוצרים מקומיים כולל כל סוגי השרצים ופירות ועוד. הצטלמתי עם עכביש למזכרת. כל הכבוד לי.  ממשיכים בנסיעה עם עצירות פה ושם. בכל מקום שיש סופר קונים מהמוצרים המקומיים בגרושים. עצרנו בכפר הסתתים לראות את פסלי אבן החול שלהם. הנסיעה ארוכה ומתישה במהלכה מוקרן הסרט דמעות של שתיקה על מה שקרה כאן בעת שלטון הקמר רוז׳ בין 1975 ל 1979. פול פוט השליט האכזרי החליט שכדי לשלוט בעם כדאי שהעם יהיה נבער. השיטה...

הלילה היה קשה לישון. המון רעשים מבחוץ כולל נקר שדפק מעדנות על החלון. בנוסף לזה שיחת השכמה בחמש וחצי. התארגנות וארוחת בוקר מאוד בסיסית יחסית למלונות בסייגון. סיבוב בוקר קטן באיזור ועולים לאוטובוס לכיוון הגבול עם קמבודיה. מלווה אותנו מדריכה חביבה בשם סאן. במעבר הגבול עם קמבודיה חבורת מקומיים מעבירים לנו את המזוודות על נגרר שמחובר לאופנוע. מאחר ויש לנו מלא מזוודות חלק מועברות לצד השני על גבי אופנוע. החבר׳ה פה מיומנים. כל זה תמירת דולר אחד בודד לאדם. ממתינים באולם ההמתנה בחום של 34 מעלות. סך הכל חוויה. אחרי זה עוד מעבר בעמדה של משרד הבריאות עם בדיקת חום.. 2020 התקשרה מה שנקרא. תהליך קבלת הויזה הוא ארוך קשה ומייגע כיאה למדינת עולם שלישי עם שלוש תחנות ועמידה בשמש ומילוי טפסים ידניים ושש חותמות. סך הכל כמעט שעתיים של מעבר גבול ואנחנו על האוטובוס. גם על האוטובוס כשחשבנו שהסתיים התהליך עלו שני חיילים ועברו ובדקו שוב את הדרכונים ואת הויזות. 🤷🏽‍♂️ בדרך עצרנו לראות קטיף של אורז. מסתבר שיש כאן ענין עם צייד של נחשים וחולדות ואז הם מוכרים אותם לאחרים לטובת אוכל. קילו עכברים/חולדות בדולר וחצי. חינה ...

 היום השלישי - 10/11 לא ישן מספיק ארוחת בוקר חביבה ויוצאים לדרך באוטובוס. עצירה ב mekong rest stop לקפה עם אבקת ביצים. מתוק וחביב משם לשיט על המקונג. חיכה לנו קוקוס. זה טעם נרכש. שייט קצר והגענו למקום כזה תיירותי בו נתנו לנו פירות מקומיים: אננס, פיטאיה, ג׳ק פרוט, ספודילה (ממלזיה). ממליצים לשים מלח וצ׳ילי על הפירות. אכן מוסיף טעם. ואז מופע פולקלור  מקומי.  אחרי זה סיור בעגלות גולף ברחבי הכפר. בננה מטוגנת בשקל וחצי. טעים. שיט בנהר עם כובעים מצחיקים בסיום הפסקת תה עם דבש ותה ובננות מיובשות משם שיט למקום כזה שהראו לנו איך מנצלים את הקוקוס עד הסוף. כל תהליך הקילוף והחיתוך ויצירת הממתקים ושאר החטיפים. תעשייה שלמה אבל גם כאן מאוד מלכודת תיירים כזו. מפה לארוחת צהריים. כרגיל סלט עוף דג. דג מוצג לראווה כדי שנצלם ואחר כך מפורק ומגולגל עם חסה בדפי אורז. חביב. ממשיכים בשיט. מגיעים לאוטובוס. אחרי חמש דקות נסיעה מגיעים ל״מוזיאון הבמבוק״. מפה לשם מכניסים אותנו לחדר VIP1 או בשמו המקצועי: ערוץ הקניות. הגברת החמודה מתחילה להסביר על היתרונות של  סיב הבמבוק. משם ישירות לאולם המכירות שמכי...