היום הרביעי - 11/11 - מצ׳או דוק לפנום פן

הלילה היה קשה לישון. המון רעשים מבחוץ כולל נקר שדפק מעדנות על החלון. בנוסף לזה שיחת השכמה בחמש וחצי. התארגנות וארוחת בוקר מאוד בסיסית יחסית למלונות בסייגון. סיבוב בוקר קטן באיזור ועולים לאוטובוס לכיוון הגבול עם קמבודיה. מלווה אותנו מדריכה חביבה בשם סאן.

במעבר הגבול עם קמבודיה חבורת מקומיים מעבירים לנו את המזוודות על נגרר שמחובר לאופנוע. מאחר ויש לנו מלא מזוודות חלק מועברות לצד השני על גבי אופנוע. החבר׳ה פה מיומנים. כל זה תמירת דולר אחד בודד לאדם. ממתינים באולם ההמתנה בחום של 34 מעלות. סך הכל חוויה. אחרי זה עוד מעבר בעמדה של משרד הבריאות עם בדיקת חום.. 2020 התקשרה מה שנקרא.

תהליך קבלת הויזה הוא ארוך קשה ומייגע כיאה למדינת עולם שלישי עם שלוש תחנות ועמידה בשמש ומילוי טפסים ידניים ושש חותמות. סך הכל כמעט שעתיים של מעבר גבול ואנחנו על האוטובוס.

גם על האוטובוס כשחשבנו שהסתיים התהליך עלו שני חיילים ועברו ובדקו שוב את הדרכונים ואת הויזות. 🤷🏽‍♂️

בדרך עצרנו לראות קטיף של אורז. מסתבר שיש כאן ענין עם צייד של נחשים וחולדות ואז הם מוכרים אותם לאחרים לטובת אוכל. קילו עכברים/חולדות בדולר וחצי. חינה חינם. כל פעם העולם מפתיע אותי מחדש.

המשך נסיעה ובשעה 14:00 הגענו לפנום פן. עיר מודרנית יחסית וגם טיפה סואנת. לא סייגון סטייל אבל יש המולה. הלכנו כמה דקות ברגל למסעדה בשם Banana Tree. לקחתי סט מניו עם חמש מנות שרובן היו טובות ומשביעות וגם מיץ גרוס בטעם מנטה וליצ׳י. טעים. משם במהרה לארמון המלך שאמור להיסגר בארבע וחצי. בדרך המולה ורעש והמון ילדים בתלבושות בית ספר. מסתבר שהיום המלך יוצא מהארמון כדי להתפלל על הקבר של אבא שלו אז חצי עיר כאן בחוץ לקבל את פניו. רחובות סגורים וכזה. בדרך עצרתי בדוכן של אחד שמכין מיץ מקני סוכר. לא להאמין כמה מיץ יוצא משני קני סוכר. יש לו מכשיר כזה שסוחט את קני הסוכר עד תום. מכניס גם ליים באמצע ושופך הכל לכוס מלאה בקרח. והטעם? גן עדן. חובה בפנום פן.

הגענו לארמון רק כדי לגלות שסגרו אותו באחת וחצי. אז ממתינים לשיירה של המלך יחד עם כל הילדים הנלהבים עם הדגלים והפרחים.

קיצר נסענו למלון שהוא מפואר יחסית למה שהיה עד כה. הקבוצה יוצאת בשש לארוחת ערב. אני וגל ואורן החלטנו לצאת רגלית להסתובב בעיר. בסוף החלטתי ללכת לבד. אז הלכתי מלא ברגל לאורך הטיילת. מאוד מרשימה. המון אנשים, משפחות, ילדים, תיירים ובלאגן גדול בגבישים כולל טוקטוקים שלא ראינו בוייטנאם אבל כאן יש מלא. באיזה שהוא שלב רעבתי אז לקחתי לי מנה מאחת מהעגלות רחוב. סוג של מנת בשר עם ביצה ואורז בשני דולר. זה נקרא ביף בק בק. לקחתי גם מיץ לימון ודבש והתיישבתי כמו המקומיים על גדת הנהר. היה טעים ומרווה. אחרי שסיימתי התחיל פתאום מופע זיקוקים. הרבה זמן לא ראיתי והאמת היה מרהיב וצבעוני. מזל שהאחרים לא היו באיזור אחרת היו טראומות מהפיצוצים..

בזמן שהשאר היו בפקק בדרך למסעדה ובמסעדה אני הלכתי סוף סוף לעשות מסאז׳. שעה של מסאז׳ שלצערי לא היה טוב. אנסה בהמשך למצוא משהו טוב. אחרי עוד קצת התלבטויות החלטתי לחזור לחדר. מחר מסע ארוך לסיאם ריפ.