היום החמישי - 12/11 - ארמון המלך ונסיעה לסיאם ריפ

 שינה לא רעה וארוחת בוקר טובה. שבע וחצי על האוטובוס ונוסעים לארמון המלך, זה שהיה סגור אתמול. בארמון עצמו מבנים שונים עם עיצוב ייחודי לקמבודיה. נחמד. שעה וקצת ויוצאים לדרך. מרגיש צורך להתנצל בפני הקוראים על זה שאני לא מביע התלהבות יתרה. אז אני אדם שאוהב לחוות דברים על גופי. פחות מתלהב מנופים ומראות. אם יש משהו מיוחד, חדש, ייחודי, חדשני, אותנטי שלא היכרתי קודם תשמעו ותראו התלהבות. 

עכשיו שזה מובהר ממשיכים באוטובוס לכיוון סיאם ריפ. שבע שעות...

פאפאיה סמודי לדרך.

אחרי שעתיים נסיעה עצירה ב 7/11. שזה תמיד נחמד. בוחנים את החטיפים והמשקאות שלהם.

מגיעים לכפר העכבישים שזה עוד מתחם עם מלא דוכנים של מוצרים מקומיים כולל כל סוגי השרצים ופירות ועוד. הצטלמתי עם עכביש למזכרת. כל הכבוד לי. 

ממשיכים בנסיעה עם עצירות פה ושם. בכל מקום שיש סופר קונים מהמוצרים המקומיים בגרושים. עצרנו בכפר הסתתים לראות את פסלי אבן החול שלהם.

הנסיעה ארוכה ומתישה במהלכה מוקרן הסרט דמעות של שתיקה על מה שקרה כאן בעת שלטון הקמר רוז׳ בין 1975 ל 1979. פול פוט השליט האכזרי החליט שכדי לשלוט בעם כדאי שהעם יהיה נבער. השיטה; רצח עם. כל אנשי התרבות, המשכילים, אלו שהרכיבו משקפיים הוצאו להורג. אני לא צופה בסרט. פה ושם שיחות נפש, נשנושים, שינה טרופה ועדיין נשאר המון זמן. ננהג פה לא נינוח. כל הזמו מצפצף. זה כביש מהיר שחוצה את המדינה אבל הוא ברוחב של נתיב וחצי של ישראל. 

ועוד עצירה ועוד הפסקת שירותים ועוד חנות נוחות ועוד חטיפים ומשקאות. סך הכל הרוב טעים. לא טעים? זורקים לפח. הכל טוב.

הגענו לאגם טונלה סאפ בארבע ועשרים. קצת שירותים קצת גלידות כל חשבון הועד של טבע האלופים. ועולים לשייט. 

השייט על הנהר. חולפים על פני ערים שלמות של בתים שנמצאים על הנהר. ילדים בני ארבע וחמש משיטים סירות כמו שאנחנו הולכים. הגענו לנקודת תצפית שבה יש בין השאר חנות מזכרות וקצת תנינים לרענון. חיכינו שהשמש תשקע ועשינו בוק שלם של צילומי שקיעה כתומים. חזרה לסירה ומגיעים למסעדה. מה זה מסעדה? אולם חתונות פראייר לעומתה. ענקית עם מלא מלא מקומית לכל התיירים שהגיעו באוטובוסים עמוסים לעייפה. אכול כפי יכולתך מכל הבא ליד. אוכל טעים ומשביע. לקינוח מופע פולקלור מקומי של רקדניות ורקדנים. נקרא מופע אפסרה. יש מה לשפר בכוריאוגרפיה..

אחרי רבע שעה מיציתי ויצאתי החוצה. גל ואורן כבר התלבשו על טוקטוק אז נסענו למרכז העיר. שוקקת ושמחה. סיבוב קצר ברגל, אכלנו גלידה בגליל עם כל השואו מסביב לזה ואז הבנו ששאר החבר׳ה בדרך למלון. לקחנו טוקטוק והגענו בתזמון קוסמי יחד איתם. המזוודה והתיק חיכו לי באדיבות קובי היקר. מפתח לחדר ואני אחרי התמקמות. יוצאים לעיר שוב. 

עוד סיבוב לוודא שלא פספסתי כלום ואכן לא. העיר נחמדה ורועשת אבל קצת יותר מזמינה מסייגון ופנום פן. חזרה לחדר ולילה טוב. מחר מקדש אנגקור ואט וטיסה להאנוי.