היום הראשון -8/11 סייגון

 כשהלכתי לישון אתמול נרדמתי בשניות. הבוקר קמתי אפוף לגמרי. הג׳ט לג והמחסור בשינה גמרו אותי. התחלנו את היום בארוחת בוקר לא רעה במלון. טלי המדריכה המעולה יש לומר המליצה לפתוח את ארוחות הבוקר עם מרק פו. נשמע דוחה אבל תכלס באמת לא רע. חוץ מהמרק היו עוד מלא מנות מקומיות וגם פנקייקים וחביתות ומאכלים הודיים. המלון מלא בהודים וסינים ומובן שאין משמעות למרחב אישי. יושבים ליד שולחן.

הם מתישבים לידך. דוך. בלי לשאול. כזה.

אחרי הארוחה נסענו לעיר. סיבוב בנקודות ה״חובה״. מקדש Tuh Tanh. רוב הויטנאמים הם בודהיסטים אבל לייט. הם לא באמת מאמינים במשהו אחד.

משם לשוק שלא זוכר את שמו. מיציתי די מהר אבל הייתי חייב לטוום את אחד המיצים הסחוטים שהם מכינים במקום. שתיתי מיץ אננס ואבטיח. היה טעים. בערך חמישה ש״ח. כל ענין הכסף פה מבלבל. 25,000 דונג הם שווי ערך לדולר אחד. אז אין מניעה להיתקל במחירים במיליונים של דונג. כמו שאמרה מילעל מזאת וזאתי (תחפשו): זה קצת בני גורן בשבילי. לקחתי מרוכלת ברחוב מרק מתוק כמו שהם קוראים לזה שזה ערבוב של כמה רכיבים לא ברורים. מתוק זה היה אכן אבל טעים זה לא. הלך לפח.

משם למוזיאון המלחמה. אין מזגן. זוועות אלוהים שהמקומיים עברו פה בחסות הדוד סם. נפאלם ואורנג׳ שהם נשקים כימיים שהותירו פה מאות אלפי הרוגים, פצועים ואנשים עם פגמים מזוויעים. אחסוך מכם את התמונות.

משם לפסל הנזיר ששרף את עצמו. לא זוכר למה. לא טרחתי לרדת מהאוטובוס.

ארוחת צהריים במסעדת Home Saigon. ארוחה עם מלא מנות. גם סלט וגם דג וגם עוף וגם קינוח. האוכל טעים עם ארומה לימונית בחלק ניכר מהמנות. אוהב. אני לקחתי לי את הסמודי של הבית שעשוי מפסיפלורה, בננה ועוד משהו. היה טעים.

משם לארמון האיחוד שקצת מטעה בשמו. זה נראה יותר כמו בית ההסתדרות בתל אביב. סיור די משעמם בחדרי הארמון. עוד וי. הדבר המעניין היחידי היה דמות שנראית כאילו יצאה מסרט. שמסתבר שהיא מעצבת אופנה ודוגמנית. תמונות באלבום.

משם לבית הדואר buu dien. לא ברור הענין אבל היו שם מלא אנשים שפשוט מילאו גלויות, שמו בול ושלחו. 🤷🏽‍♂️

ניצלתי את הזמן לאמריקנו קר.

משם ל Saigon square market שזה שוק של מלא בגדים ומותגים מזויפים ברמה גבוהה. יצאתי משם מהר ועשיתי סיבוב רגלי בעיר הסואנת מאוד. באיזה שהוא שלב האופנועים פשוט עלו על המדרכה וחסמו את המעבר להולכי הרגל. הזוי.

נקלעתי לחנות יוניקלו אז חייבים מכנסיים וטי שירטס. משם לקניון שלא זוכר את שמו. קצת נשנושים.

משם עוד הליכה רגלית  למלון רקס שם ישבו העיתונאים במלחמה. עוד קצת סיבוב רגלי ליד הנהר. קצת תמונות ואחרי כן מסעדה נחמדה נוספת עם אוכל טעים.

מחר יש לנו נסיעה של 3 שעות באוטובוס וחוזרים לסייגון.