היום השביעי - 14/11 - האנוי לסאפה

 הבוקר התפנקנו. השכמה רק בשש וארבעים. ארוחת בוקר מאוד מאוד מגוונת. אני כבר מסתפק בלחם וגבינה וקפה. כבד לי מטוגן על הבוקר. 

עולים לאוטובוס ונוסעים למרכז העיר האנוי. המלון שבו ישנו סך הכל בסדר. אנחנו לא במרכז העיר ומסביב נראה קצת כמו דרום תל אביב. האנוי צפופה ורועשת ומבולגנת עם זיהום אוויר גבוה. שוקקת.

עשינו סיור בריקשות. שניים לריקשה. דולר לאדם. סיבוב של חמישים דקות ברחבי העיר, ליד האגם, דרך השוק וכו׳. הכל סובב סביב אוכל. משש בבוקר הם יושבים על כסאות נמוכים ואוכלים. חלק אפילו בחליפות ומשם למשרדים. חביב אבל אחרי עשרים דקות הרגשתי כמו תינוק בעריסה. סיימנו ועולים לאוטובוס לנסיעה של שש שעות עד סאפה.

בדרך עצרנו בתחנה בה שוב יש פירות, אוכל, קפה ועוד מטעמים מקומיים. חלק מהחברים ויתרו על האוכל המקומי אחרי שאתמול בהאנוי הם ישבו במסעדה מקומית וכשהגיע האוכל קמו והלכו מרוב שהאוכל נראה זוועה. 

אחרי עוד כמה עצירות וקצת שינה בדרך הגענו לסאפה. השעה 16:10.

הגעתי לחדר ומייד יצאתי לעיר. העיר ציורית ושוקקת חיים. לא סייגון או האנוי אבל יש וויב טוב ואנרגיות גבוהות. הסתובבתי קצת ואז ישבתי בבית קפה עם תצפית לאגם. מולנו מקומיים משחקים מסירות עם הרגליים עם סוג של קפיץ כזה. מיומנות מדהימה. בקפה התלבשתי על זוג בלגי בשם טיארי ומרי בני 66 ו 61. הוא בפנסיה היא עדיין עובדת. נשואים עם שלושה ילדים ושבעה נכדים. הם עושים טיול של שלושה שבועות בצפון ויטנאם. שכרו קטנוע 150 סמ״ק בהאנוי ופשוט נוסעים באיזי בלי תכנית מוגדרת עם התיקים על האופנוע. לראות וללמוד. בקפה שתיתי אמריקנו עם החלב המרוכז שלהם. זה באמת טעים. בנוסף אכלתי סוג של פנקייק ממולא גבינה. גם מיוחד. שמתי לב שגם במקומות בסגנון ארומה שבה מזמינים את ההזמנה בדלפק הם מבקשים שתשב והם יביאו אליך את האוכל/שתייה. שירותיים.

כשיצאתי מהחדר הייתי רק עם חולצה ומכנסיים קצרים. מסתבר שקריר פה אז התחיל להיות לי קר ותכננתי לחזור לחדר אבל אורן וגל שפגשתי שכנעו אותי שלא כדאי לעלות חזרה למלון (העלייה אימתנית). אז ביקשתי מקובי שיביא לי משהו חם. בשש ורבע נפגשנו במסעדה מקומית שוב עם סט מניו. היה טעים. אחרי המסעדה יצאנו לסיבוב בעיר. עשיתי מסאז׳ שהיה טוב מקודמו. מסאז׳ עולה כאן בסביבות 30 ש״ח. ברחובות העיר יש שני סוגים של בתי עסק: מסאז׳ וחנויות למכירת ביגוד בעיקר ביגוד לטיולים. מדובר כמובן בזיופים ברמה גבוהה מאוד. וגם הרבה מסעדות.

משהו מענין כמו שהוא עצוב שקורה כאן. במרכז העיר יש ״אטרקציה״ בדמות ילדות קטנות בנות לא יותר מחמש שלבושות בבגדים המסורתיים והן רוקדות לצלילי מוזיקה מערבית כולל תנועות טוורקינג ועוד תנועות שלא ממש מתאימות לגיל שלהן. מכמיר לב בעיני.

 כאב ראש גדול החזיר אותי לחדר הנחמד. מקלחת ולישון.